עקרות היא הדרך לאמהות

2024 מְחַבֵּר: Harry Day | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 15:45

אי אפשר להפוך לאמא בלי שיהיה לך מודל פנימי משלך של אימהות. לכל אישה יש מודל כזה, והוא ייחודי כמו קוד DNA, כמו טביעת אצבע. כאשר אתם מתמודדים עם פוריות, במיוחד מסיבות לא ברורות, כדאי שתכירו היטב את מודל האימהות שלכם, שם תוכלו למצוא את התשובה לשאלה העיקרית - מה מונע ממני להפוך לאם?

המודל הזה תמיד מבוסס על מערכת היחסים הבסיסית הראשונה - מערכת היחסים עם אמא שלך. אמא היא האדם החשוב ביותר בחיינו, השנייה הראשונה שפותחת לנו את הדלתות לעולם הגדול. אמא היא אלוהים לילד, הילד רואה את עצמו בעיניים של האם, במילותיה, במעשיה. אהבת האם, אם יש לה מזל, היא המלמדת את הילד קרבה, קבלה ללא תנאי וכבוד עצמי. ומערכת יחסים זו משפיעה על כל ההקשר של חיינו, והופכת את הבסיס לצמיחתנו, למסלול ההמראה ממנו אנו ממריאים יום אחד לחיינו הבוגרים.

לכן, אם חוויית הילדות של מערכת היחסים הייתה קשה, אז אתה עלול להתגבר על ידי פחדים לחזור על גורל אמך. ניתן לבטא זאת בשתי דרכים:

יָשָׁר.

• אני חושש שעם לידת ילד, מערכת היחסים שלי כזוג תתמוטט, כפי שהייתה עם הוריי.

• או שעם לידת ילד, אאבד את עצמי, אהיה קורבן של נסיבות, כמו אמי.

• או שלא אוכל לגדל את הילד שלי מאושר, כי לא משנה כמה התאמצה אמי, מקריבה הכל, אני אומללה ונעלבת ממנה.

חזור.

• אני לא אהיה כמו אמא שלי.

• אני אעשה הכל אחרת, אני אוהב את הילד טוב יותר ממה שאמי אהבה אותי.

• הילד שלי בהחלט יהיה מאושר ממני, ותהיה לנו מערכת יחסים קרובה, לא כמו אמי ואני.

בשני המקרים, הבסיס הוא הפחד מהאימהות כמבחן קשה ואכזרי בהכרח שאמא שלך לא התמודדה איתו, וממנה סבלת בעצמך.

חווית הילדות הקשה של מערכת יחסים עם אמא אינה תמיד עוסקת באלימות גלויה, פיזית או מוסרית, לא תמיד על הבעיה הברורה של המשפחה. לעתים קרובות יותר, אלה שגדלו במשפחה משגשגת מגיעים לטיפול, שבו ילדים לא הוכו או הושפלו, אך הייתה בהם אווירה רעילה רגשית, תחרות נסתרת, קנאה, דחייה, תוקפנות מדוכאת וקונפליקטים ממושכים.

ואז הילד, על כל חייו הבוגרים, מנסה לפצות על הנזק הזה - "אני אחיה אחרת". וכאשר מתמודדים עם החלטה על הורות משלהם, מסתבר שזה מבוי סתום - איך לא לדרוך על אותה מגרפה?

מלכתחילה, חשוב להסתכל על העבר שלך בצורה שתראה אותו כתמונה שלמה. כלומר, לא רק דרך העיניים של ילד פנימי פצוע, אלא דרך העיניים של מבוגר. ושאלו את עצמכם: "מה אני יודע ומה אני לא יודע על ההורים שלי?"

ומעל הכל, תסתכל לאחור על אמא שלך - איך אתה מרגיש כשאתה מסתכל על כולה? על ניסיון האימהות שלה? מה היה גורלה? האם אתה אוהב את גורלה של אמך? אתה מגנה את הבחירה שלה? אתה מסכים איתם?

איזו תחושה כשאתה אומר בפנים: זו אמא שלי. ואני הבת שלה.”? איזה טעם לוואי יש לך אחרי כל כך הרבה שנים של ילדות, כשהאישה הזו הייתה אמא שלך?

ואל תעצום עיניים לאביך - מה אני יודע על אבי? מה אני יודע עליו לא מדברי אמי? מה קיבלתי מאבי ומשפחתו? האם אני אוהב את זה בעצמי, האם אני מקבל את זה? או שמא אני מסתכל על החלק של אבי דרך העיניים של אמי ודוחה אותו?

תסתכל על ההורים שלך כפוטנציאל שלך (מה שהם לא יהיו!) ושאל את עצמך - מה הדברים הרעים שלהם אני יכול לעשות אחרת? מה אני יכול לקחת מהם כפי שהוא, ומה אני יכול לסרב לו לגמרי או לשנות אותו? חשוב להיות מודעים לקשר עם ההורים שלך - לא לברוח מעצמך בכלל, בהרבה מובנים, לא משנה איך אתה מכחיש, אבל אתה כמו אמא ואבא שלך.עם זאת, במובנים רבים אתה שונה, ולו רק בעובדה שיש לך את המידע ממאמר זה.

אחד השלבים החשובים של התבגרות פנימית וקבלת תדמית הורה הוא הסכמה לגורל ההורים שלך. מדובר גם על החזרת האחריות אליהם על בחירותיהם. ועל היכולת להסכים ולהתרחק, לא להציל אותם, לא להעלות אשליות שאפשר לשנות משהו בחיי ההורה. להיפרד מהתקווה שהם ישתנו, או יתעוררו סוף סוף, יבינו כמה הם טעו ובקשו סליחה. ובוודאי לוותר על האשמה והבושה שלהם על מה שקרה במשפחה ועם הוריהם. הילד לעולם אינו אשם.

העבר מפסיק להשפיע על עתידנו בצורה כה חזקה רק כאשר אנו מסכימים איתו, כאשר איננו רוצים לשנות, ליצור מחדש או לתקן דבר. כמובן שזוהי עבודה גדולה וחשובה מאוד על עצמך, עבודה על התבגרות עצמית, וזה מה שקורה בתהליך של פסיכותרפיה. קשה להיות מבוגר, באמת מבוגר, ולא לפי המספרים בדרכון שלך, אבל גם מפחיד, אבל זו הדרך היחידה לחיים שלך, למשפחה שלך, להורות שלך.

הירשם לדף האינסטגרם שלי (), שבו בכל יום אני מפרסם פוסטים חדשים, הרהורים מקצועיים שלי, תצפיות מהתרגול, משתף את ניסיוני האישי, עוזר לנשים למצוא את דרכן לאמהות.